אולי שברת את ליבי, אבל לא שברת אותי
היי, עבר זמן מאז שדיברנו. איך אתה היית? טוב אני מקווה. תקשיב, אני צריך להגיד לך משהו ואני רק אצא ואומר את זה: אולי שברת לי את הלב, אבל לא שברת אותי. אני יודע שזה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. אני אדם חזק יותר עכשיו בגלל מה שקרה בינינו. ולמרות שאני עדיין חושב עליך לפעמים, אני יודע שאני לא צריך אותך בחיים כדי להיות מאושר. אז תודה לך על זה. תודה שהראית לי שאני יכול לשרוד בלעדיך. זה משהו שתמיד אהיה אסיר תודה עליו.
ראיתי אותך לפני כמה ימים בזמן שעבדתי. זו הייתה הפעם הראשונה מזה יותר מארבע שנים שדרכנו הצטלבו, אבל זו הייתה הפעם האחרונה שאי פעם פגעת בי. כן, אני מודה בזה - כאב לי לראות אותך שוב.
האינטראקציה האחרונה שלנו הייתה לא מתורבתת, בלשון המעטה. נסעתי עשר שעות והגעתי אל מפתן דלתך באמצע הלילה כדי להוריד את הדברים שלך, ולבקר את הכלב שלי בפעם האחרונה. הבחורה שעזבת אותי בשבילה - זו שנשבעת שהיא 'סתם חברה' כל הפעמים בהן דיברנו בטלפון בזמן שלא נעדרתי - ישבה במכונית שלה וחיכתה בזמן שחיטטת בחדר השינה שלך כדי למצוא את הדברים שלי שהשארתי מאחור קודם לכן בסתיו.
אני זוכרת דמעות כועסות בוערות כשהן התגלגלו על פניי ומסנטרי. כל מילה שצרחתי אליך עפה לי מהפה כמו פגיונות, וקיוויתי שהם פילחו אותך עמוק כשהם פגעו. אבל איכשהו נראית בסדר. צרחתי חזק יותר, מנסה ככל יכולתי לגרום לך להיפגע קשה כמוני. שום דבר לא עבד, אז התייאשתי.
עכשיו, כמעט חמש שנים מאוחר יותר, יש לך את החוצפה להראות את הפנים שלך שוב, להעמיד פנים שמעולם לא התכוונו אחד לשני. חלק ממני רצה להגיד לך ללכת לדפוק את עצמך, כמו שעשיתי לפני כל השנים האלה כששברת לי את הלב בצורה כל כך אנוכית. כי זה כן כאב.
כאב לי להרגיש את כל עולמי משתקע כשהאדם האחד שהכי הייתי זקוק לו בחר לנטוש אותי בימי האפלים ביותר. כאב לי להימשך הלאה לדיכאון, רגלי נצמדו לרצפה כשהחדר התמלא במים. כאב לי לשאת את המשקל על החזה שלי, הריאות שלי קורסות מעוד התקף פאניקה. הכל כאב. כֹּל. יחיד. יְוֹם.
אבל לא עוד.
