אני והחבר שלי תמיד משלמים בתורות - וככה זה צריך להיות

אני והחבר שלי תמיד משלמים בתורות, וככה זה צריך להיות. זה לא קשור למי מרוויח יותר כסף או למי יש יותר כסף בבנק. זה עניין של שוויון וכבוד. שנינו מעריכים את המאמצים של זה לתרום כלכלית, ואנחנו חושבים שזה הוגן לחלוק את הנטל (והשמחה) של תשלום עבור דברים.

יש נשים שמצפות שהחברים שלהן ישלמו על הכל אבל אני לא אחת מהן. יש לי עבודה ואני מרוויח את הכסף שלי, אז למה שאני לא אשלם את הדרך שלי? בנוסף, לתת לחבר שלי לשאת בכל ההוצאות יסתור את כל מה שאני רוצה ממערכת יחסים - וזה כולל שמירה על איזון. הנה הסיבה שאני מתעקש להצטרף:

אם אני יכול להרשות לעצמי לשלם על עצמי, אתה בטוח שאעשה זאת.

אין סיבה שאני לא אציע לשלם מתי ברור שאני יכול לתמוך בעצמי. וזה לא רק כשאני עם החבר שלי - אני משלם בתורות גם כשאני יוצא חברים. כך, אף אחד לא ירגיש רע לשלם יותר מהחלק שלו.

כסף לא אמור להיות בעיה בשלב זה.

בחודשים הראשונים של הקשר, אנחנו עדיין רק לומדים להכיר אחד את השני ונהנים לבלות יחד. בטח, יהיו לנו ויכוחים, אבל אני לא רוצה שאחד מהם יהיה על כסף. עכשיו זה באמת יהרוג את מצב הרוח. זו הסיבה שתשלום בתורות הוא רעיון כל כך טוב - זה מבטיח ששנינו שמחים.

אני לא רוצה שהוא ינסה להרשים אותי.

למה שאצטרך שהוא ירשים אותי כשאני כבר שלו? בטח, זה נחמד להיות מטופל לפעמים ואני בהחלט אעריך את זה, אבל זה ממש לא הכרחי. אני יודע שאכפת לו ממני וזה כל מה שחשוב.

זה לא קשור למי מרוויח יותר.

בואו נהיה כנים - זה לא הגיוני לצפות שמישהו ישלם על הכל רק בגלל שהוא מרוויח קצת יותר. לחבר שלי יש יותר כסף בכיס ממני, אבל זה לא משנה לי. מה שחשוב יותר הוא שאנחנו מחלקים את העלות של הדברים ושומרים על איזון שווה. אני יודע שזה בדיוק מה שצריך להיות.

אני צריך להראות שאני יכול לעמוד על הרגליים.

אם אתן לחבר שלי לשלם כל פעם, מה זה היה אומר עליי כאדם? אני לעולם לא רוצה להיות תלוי כלכלית על בן זוגי. אני מבוגר אחראי שיכול לפרנס את עצמי לחלוטין מבלי לסמוך על מישהו אחר שישלם את חלקי בחשבון.