החבר הכי טוב שלי אהב אותי אבל זה הרס את החברות שלנו
פעם, החבר הכי טוב שלי חיבב אותי אבל זה הרס את החברות שלנו. היינו קרובים ככל שיכול להיות, אבל אז הוא הלך וקלט רגשות כלפיי והדברים נעשו מבולבלים. זה מבאס לגמרי כי היינו כמו אחים מאמא אחרת. אבל אבוי, כל הדברים הטובים חייבים להסתיים והידידות שלנו לא הייתה יוצאת דופן.
תמיד התרשמתי שיש קו עבה מאוד שמפריד בין גבולות החברות והיחסים הרומנטיים... עד שלמדתי על 'אזור החברים' הנורא - שממה עקרה שבה חברויות תמימות בין גברים ונשים הולכות למות. זה בדיוק המקום שבו האשימו אותי שנטשתי את החבר הכי טוב שלי לאחרונה.
החברות שלנו הייתה מהירה ומהנה. 
פגשתי את החבר הכי טוב שלי (כיום לשעבר) ביום הראשון שלי להתמצאות בסטודנט הראשון. הוא פיצח בדיחה סרקסטית בתזמון מושלם וידעתי שם ושם שהוא ואני נהיה חברים מהירים. במהלך החודשים הבאים, הוא ואני בילינו המון זמן ביחד. אכלנו ארוחת ערב בקפיטריה, היינו חוזרים למקום שלו כדי לשחק כמה סיבובים של מריו קארט, ואפילו יצאנו לחוויה הראשונה שלנו יחד.
הוא מעולם לא העביר את רגשותיו. 
כל הזמן שהחבר הכי טוב שלי ואני היינו ביחד, הרגשתי איתו קשר עמוק, אבל זה היה קשר של אחווה וידידות. הייתי עצבני לגור מחוץ לבית בפעם הראשונה והיה בו משהו שגרם לי להרגיש בנוח, כאילו יש לי מערכת תמיכה. לא היה לי מושג שיש לו רגשות כלפיי.
מציאות המצב פגעה בי קשות. 
אני והחבר הכי טוב שלי אכלנו ארוחה מהירה בין השיעורים, בדיוק כמו שעשינו תמיד, כשהחלטתי לספר לו על בחור שהייתי מוחצת עליו באותו זמן. הוא התפרץ. הוא טען שאני קהה בכוונה ושהייתי צריך לדעת כל הזמן איך הוא מרגיש כלפיי. ללא מילים, הרמתי את תיק הספרים שלי והלכתי משם כשהוא ממשיך לקשקש על כך ששוב יזרקו אותו לאזור החברים.
הרגשתי מנוצלת. 
בימים הראשונים לאחר הקרב שלנו, הרגשתי כל כך אבוד ומבולבל, אבל העצב שלי התחלף במהירות בכעס. הייתי כל כך פתוח איתו מההתחלה, שהוא ידע עליי סודות עמוקים שאפילו לא חלקתי עם החברות שלי בבית. הרגשתי נבגד וממורמר כלפיו על שהטיל עלי את הפצצה הזו.
התחלתי לפקפק בחברות האחרות שלי. 
שלא כמו החבר הכי טוב שלי לשעבר, לא הייתי באשליות שכל החברים שלי נמשכים אליי, אבל זה גרם לי לחשוב. האם שאר החברות שלי עם גברים התבססה על התקווה שבסופו של דבר אחפש קשר רומנטי?
