אבירות היא לא חובה עבורי אבל אני בהחלט מעריך את זה

אבירות היא בהחלט לא חובה עבורי, אבל אני בהחלט מעריכה את זה. אני חושב שזה כל כך מתוק כשבחור פותח לי את הדלת או עוזר לי עם המעיל. זה רק מראה שאכפת לו ומוכן לעשות את הקילומטר הנוסף כדי לגרום לי להרגיש בנוח.

אמנם אני מתגאה בכך שאני אישה חזקה ומסוגלת, אבל אני בהחלט לא נגד קצת אבירות מהבחור שאיתו אני יוצאת. כן, אני יכול לשלוף את הכיסא שלי ולשלם על ארוחת הערב שלי, אבל מה כל כך רע בלאפשר לדייט שלי לעשות את זה מדי פעם אם הוא באמת רוצה?

זה שבחור אבירי לא אומר שהוא חסר כבוד או אנטי אישה.

אם אני יוצאת במקרה עם בחור שקצת יותר אולד סקול לגבי דייטים, אני לא מניחה אוטומטית שהוא אנטי פמיניזם או שהוא לא מזהה אותי כאישה חזקה ועצמאית. אולי הוא גדל בנימוסים טובים או שהוא סתם מנסה להיות נחמד! יחד עם זאת, אני גם לא מניח בחורים מי לא עושים את הדברים האלה הם ניאנדרטלים שחסרים להם אדיבות משותפת - הדרך שבה אנחנו יוצאים משתנה ולמרות שאבירות היא תמיד הפתעה מבורכת, זה כבר לא ממש צפוי.

העובדה שזה לא מאולץ הופכת את זה למשמעותי יותר.

בימים אלה, נשים דורשות סוג חדש של כבוד מגברים. אנחנו רוצים שהם יכירו בחוסר העצמי שלנו ויתייחסו אלינו כשווים. זה דבר טוב עבור בחורים כי זה אומר שהם באמת יכולים לעשות דברים נחמדים עבורנו כי הם רוצים ולא כי זה מה שמצופה. זה למעשה הופך מחוות רומנטיות למיוחדות אפילו יותר, כי זה לא משהו שהופך לנורמל. לעתים קרובות אנחנו לוקחים דברים כמובן מאליו כשהם סטטוס קוו, אז כשבחור מפתיע אותי בפתיחת דלת או קונה את הארוחה שלי מדי פעם, אני מעריך הרבה יותר.

לפעמים אני עדיין מתעקש לקחת את החשבון.

אמנם אין לי שום בעיה לקבל אבירות, אבל גם אין לי בעיה לעשות מחוות מתחשבות משלי. אם אני מרגיש נדיב במיוחד ומחליט שאני רוצה לפנק את הבחור שלי בארוחת ערב או משהו נחמד, אני יכול לעשות. זו הרגשה מעצימה לדעת שדברים הולכים לשני הכיוונים ומערכת יחסים מבוססת על כבוד הדדי.

זה נחמד להרגיש שדואגים לו.

כמובן, מדי פעם, זה נחמד להרגיש שאתה יכול פשוט להירגע ולתת למישהו אחר לטפל בהכל. אני בהחלט נהנה מהזמנים האלה אבל אני לא רוצה לחיות ככה 24/7. בחור שמפנק אותי בארוחת ערב מדי פעם זה בסדר גמור, אבל לפעמים אני רוצה להשתלב ולשלם בדרך שלי. במילים אחרות, אני לא רוצה שיטפלו בי את כל הזמן כי אני נהנה מהכוח והעצמאות שלי. אני לא רוצה להיות מותק.

אני לא מאשים בחורים שהם לא אבירים.

אח שלי הוא דוגמה מושלמת לכך. הוא לא רוצה לגמור עם אישה שתצפה ממנו לדברים רק בגלל שהוא זכר. הוא בכלל לא אוהב סטריאוטיפים של תפקידי מגדר כי הוא מרגיש שהם מכניסים אותנו לקופסה. יש דברים מסוימים שגברים 'צריכים' לעשות או שהם נחשבים לדושפים או לוזרים. אם גבר לא פותח את הדלת או ילווה אותך למכונית שלך, הם לגמרי חורים. איך זה הוגן? היכרויות זה לא קל לנשים אבל אני כן מרגישה גם עם בחורים.